דינה היימן - Matrilineal societies - חברות מטריליניות

רחם אחת

כמה היבטים מעניינים אודות חברות מטריליניות באסיה "רחם אחת" הוא מונח שרוב החברות המטריליניות משתמשות בו לתיאור משפחה, או אחים ואחיות. מונח זה משקף את המונח התנכי "זרעו של אברהם".

"רחם אחת" מיצג את אחדות השבט סביב אם קדומה ואת נוהג הירושה שמעדיף צאצאיות נקבות. השיוך המשפחתי של האישה למשפחת אימה, מחזק את סמכותה וכוחה של האישה במשפחתה ובסביבתה. למרות שבחברות אלו אין מנהיגות של נשים, נשים נהנות ממעמד יחסי גבוה. מוסדות האבהות והנישואין נחשבו אוניברסאליים עד שהעולם האקדמי התוודע לכמה חברות מטריליניות. בחברות אלו מוסדות אלו זניחים או שאינם קיימים כלל, מאחר וכל ילד שייך למשפחת אימו. משמעות הדבר היא שקימת תלות מעטה, או שאין תלות כלל באבות ובעלים. עובדה זו מאפשרת לחברות אלו להיות חופשיות יחסית בנוגע ליחסי מין לפני או מחוץ לנישואין. גירושין הם נוהג שכיח, ואושרם של הפרטים חשוב יותר מקדושת האיחוד שבין גבר לאישה.

לכל חברה דרכים שונות לפתור בעיות והדבר הוליד מנהגים מענינים. למשל: בקרב הגארו שבצפון הודו, על גבר להינשא לחותנתו. המוסו מדרום מערב סין מקיימים מוסד של "בעלים מבקרים", והנאיר מדרום הודו קיימו לפני שנים רבות טקס שנחשב על ידי אנתרופולוגים כנישואיי לעג. הנאיר לא מקימים טקס זה יותר, אבל הנאוואר מנפאל שנחשבים לבעלי מוצא משותף, עדיין מקימים טקס דומה. בנותיהן הצעירות נישאות בטקס לפרי. המינאנקבאו ממערב סומטרה שבאינדונזיה הם מוסלמים אדוקים, ועם זאת מצאו דרך לשלב בין חוקים סותרים של האיסלאם לבין חוקי הירושה המטרילינים. כאשר בת מגיעה לגיל נישואין, קונים עבורה בן זוג (המילה בעל בעברית פרושה בעלות, ולכן לא ניתנת לתרגום במקרה זה). הם נישאים לתקופת נסיון, ואם הוא לא מוצא חן בעיניה, היא מוציאה את נעליו, או את כלי מיטתו אל מחוץ לדלת, והוא חוזר אל בית אימו. לתושבי בהוטן מוסד שנקרא "ציד לילי" על פיו מטפס הבחור הצעיר אל חלון חדרה של חברתו כדי להתייחד איתה. אם הוא נשאר עד הבוקר הם יחשבו נשואים. חברות אלו נתונות תחת לחצים כבדים להשתנות. חלק מהגברים בקרב הקאסי שבצפון הודו יסדו "תנועה לשחרור הגבר" על מנת לשנות את הסדרי הירושה, בדומה לתהליכים דומים שהתרחשו בעבר בקרב חברות מטריליניות אחרות.

מזה שנים רבות אני חוקרת חברות מטריליניות, בתמונות אותן צילמתי ניתן לחזות במלך הקאסי מצפון הודו, וכן בנסיכה מבית המלוכה של טרוואנקור מהנאיר שבדרום הודו, שאת שניהם זכיתי לראיין. אני כותבת ומרצה אודות חברות אלו, בתקווה להפיץ את הידע אודות הסדרים חברתיים אלטרנטיביים שמצויים בעולם. ממצאים אלו אפשר להוסיף לויכוח המתמשך אודות השאלה האם הייתה אי פעם חברה מטריארכלית.